הלימוד עם ימימה פתח בי מבט חדש.
ישנן הבנות שתומכות בי, שאלמלא לימוד החשיבה ההכרתית של ימימה – אינני בטוחה שהייתי מגיעה אליהן.
אחת מהן אומרת לי שיש בתוכי "בנק של אור".
לא רק בתוכי כמובן... בכל אחת ואחד מכן/ם יש בנק שכזה.
בכל יום אני מושכת מהבנק הזה, וכדי שלא אגיע לגירעון - אני צריכה גם להפקיד בבנק הזה בחזרה.
בכל יום אני מוקפת בעומסים, בצורך לתחזק, לסדר, להגיב, ולהשתלב במציאות.
כל אלו מביאים אותי למשוך אור מהבנק הפרטי שלי.
אבל גם בבנק הזה, כמו ב"בנק הרגיל", כמה שאני מוציאה - עליי גם להחזיר.
איך אני מחזירה אור?
דרך הלימוד אני מפקידה בחזרה. דרך הלימוד, אני ממלאת את מה שהתרוקן.
הלימוד של ימימה מזמין אותי פעם בשבוע לשבת שעה וחצי עם קבוצת נשים ולהיזכר...
לזכור את הקיום הטהור שבי.
על עצם היותי.
בעיקר, להפריד את התפל, ולהתקרב אל עצמי דרך התעניינות בשלומי.
הלימוד הוא ההפקדה שלי בחזרה.
פעם ביום, אני יושבת ל 5 דקות עם מחברת הלימוד;
קוראת חלק, כותבת מלאכות, מביאה אל הנייר עובדות ורגשות על חוויות היומיום שלי.
חוזרת פנימה.
בכל פעם שבה אני מתעניינת בעצמי, ונכנסת לבקר אותי ואת שלומי, אני מפקידה.
בכל פעם שאני נסחפת החוצה אני מוציאה.
יש כ״כ הרבה הסחות סביבי ביום, כ״כ הרבה דברים קוראים לי החוצה – הנייד, ההודעות, הרשתות החברתיות ומה לא? לא חסר...
כשאני ניגשת להפקדה, ואל מלאכת הכתיבה במחברת, אני סוגרת מעגל אנרגטי של יד-ראש-ולב.
ואני מחזירה אותי פנימה – ממלאת את הבנק שלי, כדי שאוכל לשוב ולמשוך.
ואז... חוזר חלילה.
