למצוא את המעיין הנובע מבפנים
כששמעתי על לימודי ימימה לראשונה לפני 28 שנה,
לא היה לי שום קשר אל היהדות, מלבד זיכרונות מבית סבא-סבתא, והמון פחדים להתקרב לשם.
נשים קרובות לי חזרו בתשובה והרגשתי, שאיבדתי אותן ושאני לא מבינה את הדרך החדשה שבה בחרו בשבילי.
היהדות הייתה אזור לא נגיש, וגם לא חיפשתי להתקרב אליה.
כשימימה עוד הייתה בחיים, חבר טוב הציע לי להצטרף לשיעור שלה,
ביטלתי את ההזמנה שלו. לא רציתי אמרתי לו ״זה של דתיים כזה, לא?״. אמרתי את זה חצי בזלזול.
השנים חלפו, ופגשתי את לימודי ימימה מקרוב.
ימימה פתחה לי את השער להבין מהי יהדות במיטבה - חום הלב.
למדתי, שאני והלב שלי חשובים.
ושכל שלב שאדלג יחזור אלי בחזרה.
כי יש בחיים שלנו איזה קצב מהיר. להספיק לרוץ קדימה, ומהר.
תכני הלימוד עזרו לי רגע לעצור, להפנים, להרגיש, לעכל.
ימימה הייתה אישה דתייה, שומרת מצוות, צנועה מאוד.
חומר הלימוד שמסרה נועד לבניית שדה הכרה חדש, וכל אחד חי ומפתח את ההכרה שלו לפי הקצב, היכולות ואופיו שלו.
ללמוד להכיר את המהות של כל אחד מאתנו, בלי שיפוט וביקורת, כולל החלקים החלשים ביותר שלנו.
שנקבל אותם במקום להיאבק בהם.
היא חיברה לאהבה עצמית, ללא תנאי לעצמי ולזולתי.
קבלת ההורים ושלום עם העבר שלנו.
הלימוד שהורידה לכאן מכוון כל אחת באופן אינדיבידואלי לחלקים בתוכה, שנשארו עם זיכרון הלב הכואב וחסר האונים, ולסגור שם היום את הפער.
כל אחת עם הקצב שלה, כפי שיכולה.
הלימוד שהביאה לנו קשור לשפת הסתרים של הלב.
ואני לא מכירה אדם, דתי או חילוני, שלא יכול ורוצה ומומלץ שידבר בה.
את המושג "בת מלך פנימה",
היא לימדה אותי ראשונה, והדריכה אותי, והייטיבה לכוון אותי כל הזמן פנימה.
לימודי ימימה עזרו לי לא פעם לזרוק סוכת שלום מעל הזוגיות שלי, ומעל המשפחה שלי, והצלחנו להתקרב בחזרה.
שינויים גדולים שעשיתי תמיד התחילו רק במשהו קטן.
בחלקיקים הכי קטנים בתוכי.
הבנתי, שכשאני טובה באמת, אז מסביבי לכולם טוב.
החשיבה ההכרתית מכוונת לחיים שבהם למשפחה יש ערך עליון.
ואותנו, כנשים, היא מכוונת להיות ולהבין את מהות תפקידנו.
גודלו והשפעתו על הבתים שהקמנו, כמנהיגות את הבית דרך חום הלב.
אבל אי אפשר בלי קודם כל למצוא את נקודת הנביעה הנובעת בתוכנו.
