אימון עצירת תנועה
בסמינר גרינברג האחרון שלי, התנסתי באימון עצירת תנועה של שיטת גרינברג.
האימון הזה נבנה במטרה ללמוד לשחרר את התנועה הרגילה שלנו. האימון מתמקד בלהפסיק להיות עסוקים בראש ובדפוסי התנועה הקבועים, תומך בשיפור סיבולת לב ריאה ובשיפור הקורדינציה והתנועה ומלמד אותנו לזוז בקלילות וחופשיות.
אימון עצירת תנועה מאפשר לנו לזוז בעולם בתנועה בטוחה, לדעת לאן אני הולכת בלי לדעת, בהכרח מה יקרה בדרך ועם זאת לסמוך על עצמי שאהיה מסוגלת לזוז ולהשתנות לפי מה שיקרה.
אבל לפני שארחיב עוד על ״עצירת תנועה״ כדאי לברר: ״מה היא תנועה?״
העולם בו אנו חיים זז כל הזמן - הים, הרוח, האדמה שזזה בתזוזות מזעריות - כל אלו מקיימים תנועה בלתי פוסקת. חיות וצמחים זזים, גדלים, וצומחים בהתמדה, וכמוהם גם בנו מתקיימת תנועה תמידית: דפיקות הלב, זרימת הדם, תנועת מערכת העיכול ועוד.
כבני אדם מודרניים, איבדנו את הקשר שלנו לתנועה שמתרחשת מסביבנו כי התחלנו לזוז מתוך איך שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לזוז, או כי נאמר לנו שכך זזים - ולא מתוך פונטציאל התנועה הטבעי שלנו, או מה שאנחנו באמת צריכים באותו רגע. אנחנו זזים לפי מה שהיה או לפי מה שאנחנו רוצים שיהיה וכך מפספסים את התנועה שמתרחשת עכשיו. כשאנחנו חוזרים על אותן תנועות אוטומטיות מוכרות אנו למעשה זזים עם העבר עכשיו, ובכך יוצרים את העתיד - שיוצא לרוב העתק כמעט מדוייק של מה שכבר קרה.
דרך טכניקת "עצירת תנועה" אנו מתאמנים על לזוז את התנועה שמתרחשת אצלנו עכשיו, וכך לאפשר את את החופש והצמיחה.
אבל מתי בכלל התקבעה התנועה שלנו ?
כילדים נטולי מסקנות וחוקים שהתקבעו על העולם, זזנו כל הזמן בצורות חדשות. תנועה וסקרנות התרחשו בתוכנו יחד. ככל שהתבגרנו והתקבענו על האופי שלנו שמחייב תנועות קבועות, איבדנו את הסקרנות ושמחת החיים שבאה איתה. אנחנו קוראים לזה: להתבגר.
אבל הגוף שלנו צריך תנועות חדשות ומגוונות בדיוק כמו שהוא צריך אוכל בריא ומזין. לחזור על תנועות קבועות זה כמו לאכול אוכל מקולקל, או כזה שהוא חסר ערך תזונתי לחלוטין. כך אנו לאט לאט מזדקנים, מפתחים סימפטומים שונים ומוגבלויות שמצמצמים את החיים
אנחנו חיים בעולם שמתוכנן "לנוחיותינו" בצורה סימטרית, מרובעת, ישרה ושטוחה, שנבנה כדי לחסוך לנו את הצורך להתאמץ - שכלית או פיזית.
הדרך הסלולה והידועה מראש מנוונת את יכולות התנועה שלנו, ועם השנים, כמו שקורה לכל שריר שלא נמצא בשימוש - היא נחלשת, ועמה הביטחון שאנחנו מסוגלים להסתגל לסיטואציות חדשות או לא צפויות.
הרבה ממה שמניע היום את איך שאנחנו זזים זה להיראות טוב. להיראות טוב זה לכפות על עצמינו תנועה מהמיינד, לביים את עצמנו בהתאם למה שנראה לנו מתאים לאותו הרגע. לדוגמה: להכניס את הבטן כי רזה זה יפה, לעמוד זקוף בשביל להראות בטוח, להיראות לא מעוניין ולהיות "קשה להשגה" כדי להיות נחשק, ועוד רבים וטובים... תנועה מהמיינד היא תנועה שאין לה קשר למי שאני עכשיו, היא נעשית באמצעות התבוננות על עצמנו מבחוץ, ויוצרת קיבעון עמוק יותר של הידוע והמוכר. כל אלו מעבים את המסך ביננו לבין מה שבאמת קורה.
עצירה של תנועה. מה זה נותן?
שכחנו לעצור. אנחנו נסחפים ומתגלגלים עם החיים, ומסתכלים אחורה בפליאה על הזמן שעבר. גם אם אנחנו כן עוצרים ושמים לב למציאות כמו שהיא עכשיו זה בדר"כ קורה מנסיבות חיצוניות שעוצרות אותנו, משהו שמכריח אותנו לעצור (תאונה, מחלה, פיטורין, גירושין).
עצירה של תנועה מייצרת רגע של תשומת לב, של בחירה להפסיק המשכיות אוטומטית לתנועה המוכרת שחוזרת על עצמה וכך ניתן בכל פעם לזוז ממקום אחר וחדש. להיות חדש.
בכל פעם שמתחילים תנועה ועוצרים, התנועה הבאה שתקרה תהיה עם יותר אנרגיה ותשומת לב לגוף.
איך היו נראים החיים שלנו אם היינו עוצרים מתוך בחירה? האם היינו עדיין באותו מקום עבודה, אותו תפקיד? האם היינו עדיין באותו מקצוע?
העצירה מלמדת אותנו על האופציה שאפשר להפסיק ולבחור מחדש, עצירה היא להפסיק משהו שאני לא רוצה שימשיך. היא רגע שבו אני בוחר להיות עם תשומת לב.
דרך "עצירת תנועה" אנחנו מאמנים את הגוף בקונספט של לעצור משהו בחיים שלנו, שהאפשרות לא להמשיך להיות משהו, תהיה תמיד קיימת.
ללמוד לעצור את התנועות הקבועות, מחזיר לגוף שלנו את היכולת החבוייה בו לזוז בגמישות ובצורה חדשה ושונה בכל פעם. התנועתיות והחופש שהיא מייצרת מחזירים את הסקרנות, תשומת הלב וההנאה מהדברים הקטנים בחיים.
בטכניקת "עצירת תנועה" לומדים לזוז בלי לראות את עצמינו עד שהקול שמדבר בראש ונותן הוראות בלתי פוסקות - מאבד מחשיבותו. לומדים לזוז מתוך נאמנות למי שאני היום והרגע ולומדים להפסיק את הדימוי שעוצר אותנו מלהביא את האיכויות שלנו לידי ביטוי.
כי תנועה היא הרבה יותר מתנועה. היא צורך בסיסי של הגוף, המשפיע באופן ישיר על איכות החיים שלנו. מרגע שנלמד איך להשתמש בתנועה, בנשימה ובריכוז – נשפר את הביטחון, את היעילות ואת ההחלטיות בתפקוד היום-יומי שלנו.